להסתובב זה לא אומר להיות חופשי!
ביחידה זו נעסוק בשאלה המרכזית שעומדת בבסיס עולם האמוני שלנו, מדוע אני צריך שמישהו יכתיב לי כיצד לחיות? מדוע התורה והמצוות "כובלים" אותנו למעשיים ספציפיים ולא מאפשרים לנו לחיות כפי שאנחנו רוצים? נברר ששלילת החופש לעשות מה שאני רוצה, עוזרת לאדם לחדד בתוכו מהי החירות הפנימית האמיתית, וכיצד קיום התורה והמצוות נותן ביטוי למהותו האמיתית כיהודי.
למה (לפעמים…) קשה להיות דתייה? – ביחידה נעסוק בנקודות הבאות: 1. לאדם יש דחיפה פנימית לעשות, לפעול לקדם שנובעת מכך שיש לו נשמה, שהוא שייך לאידיאל האלוקי של תיקון העולם אך הדרך להתקדם רצופה בקשיים והתמודדויות יומיומית שרק דרכם נבנה ומתקדם העולם. הקשיים והמאמצים הם קטליזטורים לקידום העולם והאנושות וגם האדם הפרטי אינו יכול להתקדם בלעדיהם. כמו"כ חשוב להסביר שבגלל שלעם ישראל יש נשמה גדולה אז גם הקשיים הם יותר רבים גם לפרט וגם לכלל וגם ההתמודדויות הם יותר מורכבות כי צריכים להופיע כוחות חיים יותר גדולים.
- אדם לא צריך לחפש דברים שהוא "מתחבר אליהם" אלא לעשות דברים שהם נכונים ואמיתיים גם לא "מתחבר אליהם" (כמובן שחשוב מאוד לנסות להתחבר לדברים ולשמוח בהם) וככל שאם יקדש את עצמו הוא ירגיש את העונג שיש בחיבור לתורה ולדברים אלוקיים כי ככל שאדם יותר רחוק הדברים פחות נעימים לו אך הפיתרון הוא לעשות ולהתקדש גם אם קשה והעונג יבוא מעצמו "לחזות בנועם ה' ולבקש בהיכלו" כשיש לי שיכות גם נעים לי.
אמונה בלב או במעשה
"העיקר הכוונה" הוא מושג שמקורו בנצרות. יחידה זו בעה לעקור את המושג הזה, ולהציג את הגישה היהודית באשר למיקומה האמיתי של הכוונה ביחס למעשים. עיקר חייו של היהודי מבוססים על מצוות מעשיות ולא על מצוות שכליות. רפרוף אקראי בשולחן ערוך, יציף בפנינו רשימה ארוכה של מצוות מעשיות, הלכות, דינים ומנהגים אמנם, אם נמצא שם איזה כוונה או טעם למצווה זה יהיה חריג. ההלכה אינה עוסקת בכוונה. ויותר מכך, אדם שרוצה לזכות לגן עדן עליו לקיים מצוות מעשיות, ולא בכוונות שמימיות.
היהדות מלאה בקיום של מצוות, ואי אפשר לשים אותן בצד. קיום במצוות הוא חלק בלתי נפרד מהיותנו דתיים, אנחנו חיים על פי היהדות בעולם המעשה. וכל מעשה של מצווה יש לו תפקיד בעולם הרוחני, אנחנו לא חיים בעולם של רעיונות, או אדאלים, ורואים את זה, כאשר אדם מפסיק לשמור תורה ומצוות, גם המוסר האלוקי שלו נעלם, והכיפה נופלת.
אלוקים, אוהב או אוייב?
הקב"ה ברא בעולמו טוב ורע, אז האם הוא טוב או רע? ואולי שניהם? וכתוצאה מכך, האם אנו תופסים את אלוקים כגורם מאיים או מציק הדורש ממני דברים שאיני בהכרח מעוניין בהם, או כגורם של כל הטוב שיש ויכול להיות וכפתרון לבעיותיי? תפיסה הגורסת שאלוקים הוא ישות עוצמתית ושליטה יוצרת פחד ואיימה מהקב"ה מה שמביא לתפיסה מפוחדת ומאוימת מהעולם. תפיסה הרואה בקב"ה מטיב ואוהב את עולמו מפתחת באדם גישה חיובית ואוהבת לגביי חיינו כאן בעולם.
ביחידה זו נלמד שעלינו להתבגר בתפיסות שלנו את אלוקים ודרכן את איך אנו תופסים את חיינו והעולם שסביבנו. הרע שיש בעולם הוא כתוצאה מהבחירה שנתן הקב"ה לאדם. הבחירה בידינו כיצד לנהוג בעולם. "תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי". ההבנה שהקב"ה הוא המקור לפתרון הכל נותן לנו ראייה חיובית על העולם ועל החיים המביאה לבחירה בחיים.
אמונה במשברים –
ביחידה זו נתמודד מבחינה אמונית עם המשברים והאסונות הרבים שאיתם מתמודד עמ"י מאז ומתמיד וגם היום. היחידה תתמודד עם השאלות הבאות: מה מטרתם של המשברים? איפה הקב"ה בתוך כל הסיפור הזה? למה קורים בעולם דברים שלכאורה הורסים את האמונה שלנו?
להיפגש עם אלוקים –
לעיתים לא מספיקים החוקים הקבועים כדי להבין תופעות מסוימות, ואין לנו ברירה אלא להודות בכך שמדובר כאן במשהו מסדר גודל אחר, אלוקי, אין סופי. ההבנה כי עם ישראל הוא שונה בצורה שאין דומה לה באומות העולם מחזקת את המפגש שלנו עם הקב"ה בכך שאנו מבינים שאפשר למצוא בתוך המציאות שלנו את ההתגלות האלוקית.
שויתי ה' לנגדי תמיד –
היחידה תעסוק בשאלה – כיצד אוכל לראות את הקב"ה בחיים שלי, כל הזמן לראות שהוא זה שמנהיג את העולם. אחת הדרכים היא דרך ההתבוננות בטבע ובכוחות האלוקים העצומים האדם יכול להרגיש קירבה גדולה לקב"ה, ולהתפלא מחכמתו הגדולה, ומתוך זה הוא גם יבוא לקיים מצוות בכוונה, כי הוא יבין שהוא ממש עומד מול הקב"ה ומדבר אליו.
