סיפור אמיתי ונוגע ללב על ילד שניצח את לקויות הלמידה! ספר חובה לכל ילד, הורה ומחנך!
היה חורף. חזרתי מן הגן הביתה.
״אימא, איפה איציק?״ צעקתי בקול תוך שאני פותח את הדלת, וזורק את התיק על הרצפה. אישה גבוהה, עם פרצוף כועס הייתה בבית הזה. זו לא הייתה אימא שלי. ״ילד״ היא אמרה בקול קצת מוזר ״כמה פעמים אני צריכה להגיד לך שזה לא הבית שלך״ האישה תפסה אותי ביד, לקחה אותי אל החלון, הצביעה החוצה ואמרה: ״אתה גר שם!״ אוף! כל הביתה אותו הדבר. איך אמצא את הדרך הביתה? ״אולי את מוכנה לעזור לי למצוא את הבית שלי?״ ביקשתי מהאישה, שעכשיו כבר זכרתי שזו אימא של יוסי לומד איתי בגן. ״דובי את ילד גדול!״ אמרה אימא של יוסי. ״הראיתי לך איפה הבית שלך. ואתה כבר יכול להגיד לבד״ היא ליוותה אותי אל הדלת, הוציאה אותי החוצה, וסגרה את הדלת. ״אוף איזה ילד מעצבן״ שמעתי אותה אומר מבעד לדלת הסגורה. נשארתי לבד בחוץ. רוח חזקה נשבה, וסופת חול החלה. מה אעשה עכשיו? ״אימא״ התחלתי לבכות. הבכי שלי הלך והתגבר, עד שהגיע לאוזניה של אימא. ״דובי!״ אימא רצה לקראתי ״איפה היית? הגן נגמר לפני שעה!״ פניה של אימא היו כועסות ״אימא, הבית הלך לי לאיבוד״ הפנים היפות של אימא הפסיקו לכעוס. היא חיבקה אותי, ונידבה את הדמעות מפני. ״לא הבית הלך לאיבוד, חמודי, זה אתה שהלכת לאיבוד״ אמרה. איך הייתי רוצה להיות צב. הבית שלו תמיד על הגב.
במילים אלו נפתח סיפורו המרגש, המצחיק והנוגע ללב של אושי גרוס. בסיפור אנו נפגשים עם ילד בעל לקויות למידה, שבד״כ לא קיבל את היחס והעזרה המגיעים לו ולכן סבל רבות מחבריו וממוריו אך בעזרת ההורים, חברים ומורים טובים שבכל זאת המשיכו להאמין בו לתת לו הזדמנות, הוא לא התייאש ובעזרת ה׳ הוא הצליח לעבור תהליך של צמיחה מתוך כל המשברים.
כיום אושי שחקן, חקיין וזמר מצליח המופיע בכל הארץ. מתאים מאוד למורים, הורים וכמובן לילדים.
